זה לא וידוי – רעיה המאיר

 

 

 

 

 

 

פינוק

שַׁבָּת בַּבֹּקֶר וּבַחוּץ סַגְרִירִי

אֲנִי בִּטְרֶנִינְג

מִתְפַּנֶּקֶת

מוּל סֵפֶר שִׁירַי הָעֲתִידִי,

שׁוֹלֶפֶת מַרְאוֹת מִבַּנְק זִכְרוֹנִי:

נַחַל פְּרוּט מִתְפַּתֵּל בַּקַּרְפָּטִים,

וַאֲנִי קְטַנְטַנָּה אוֹחֶזֶת בְּכַף יָדוֹ שֶׁל אָבִי.

 

אַבָּא, לוּ יָכֹלְתִּי לְהָצִיץ אֶל תּוֹךְ עֵינֶיךָ,

הָיִיתִי יוֹדַעַת שֶׁהַכֹּל יִסְתַּדֵּר,

שֶׁשּׁוּב אֲחַיֵּךְ כְּשֶׁאָקוּם בַּבֹּקֶר

וְאַהֲבָה אֲמִתִּית עַל יָדִי.