חדוה בכר – דובנוב, תל-אביב

הסיפורים החלו להיכתב כאשר יצאה לגמלאות בעקבות השתתפותה בחוג כתיבה אצל ד"ר אמנון ז'קונט,

חדוה נזכרה בעברה והעלתה אותו על הכתב.

השבר במשפחת אמה התרחש בעת שסבא וסבתא עברו לגור באמריקה.

בתור נערה לא כל כך הבינה את עצמת הפרידה. הגעגועים לעולם שהיה פעם הובילו את חדוה

לצאת למסע בעקבות זיכרונותיה.

בבית הוריה לא הזכירו את השואה ורק כאשר התבגרה הבינה שביקרו בביתם וזכו למחסה החם

ניצולים שדיברו באידיש, האודים מן המלחמה ההיא.

כל אלה וגם הביוגרפיה האישית: מות אביה יהושע בגיל צעיר בעקבות ניתוח כושל

והטרגדיה של אחיה ד"ר עדי אזר ז"ל,

האלצהיימר של אמה פנינה לבית לנגר

הובילו לכתיבת הסיפורים האישיים.

חדוה אומרת:

"ידעתי כי אין מי שיספר מלבדי מה היה פעם."

והרי הספר "דובנוב, תל־אביב.


הספר זמין לקריאה באתר