עוד תבכי במסתרים – ברכה ויס

ספר ראשון שכתבה ברכה ויס

ההקדמה לספר "בוכה במסתרים"

הקדמה

לפני כשנתיים התעורר בי הרצון להעביר אל הכתוב זיכרונות מילדותי, להגן עליהם מן השכחה.

וגם קם בי הרצון להבין את הילדה שהייתי, להביט בה מקרוב. נדמה שהסרט של שנותיי הראשונות חלף מהר כל כך.

עכשיו התפניתי לבדוק אותו לעומק.

אולי אני מושפעת מן העידן המודרני, עידן המצגות שניתן להאט את מהלכן ולהגדיל תמונות בלחיצת עכבר,

אפשר לבחון פנים, אולי לגלות משהו דווקא ברקע.

אביט בהוריי מהמקום שלי עכשיו. כעת אני ממש בת הגיל שהם היו בו בעת שאיבדתי אותם.

וגם לספר אני רוצה, בעיקר לילדי. הוריי האהובים אטמו הרמטית כל פרט מעברם טרם נולדתי.

כל פרט, טוב או רע. לא שאלתי. לא הבנתי אותם ולא את עצמי. לא האשמתי. אני כואבת את ההחמצה שלהם ושלי,

אך מקבלת ומוקירה את גבורתם.

אני מקווה שיהיו הדברים הכתובים פה למשמרת בלב ילדיי.

פלא בעיניי כיצד זה גם אני לא סיפרתי לילדיי על ילדותי שלי. כן, סיפרתי אגדות ילדים וכדומה.

ואולי אין פלא? זהו הד.נ.א. המשפחתי?

בזאת אני מגישה לכם, ילדי, תיקון. הנה: כך היה.