הערת המחבר
לא זכיתי לקבל הערות ממוקדות על האסופה הראשונה. רק אחת תפסה את עיניי, שכן תואמת היא את הרגשתי: "עדיף לך לכתוב פרוזה, כך תהיה יותר חופשי להתבטא ולא טרוד בענייני מבנה וחריזה."
כהרגלי הרהרתי בנושא, ואומנם מצאתי שאני משקיע את רוב הזמן בעת כתיבת שיר, בשמירה על המבנה, המנגינה, המצלול והחריזה, בתקווה לא לאבד בדרך את המוטיב העיקרי סביבו השיר נבנה! קשה לי להיפרד מכתיבת שירים, הם מאתגרים שבעתיים מכתיבת פרוזה, ובעיקר מתקשה לשחרר את אהבת התרגום שלי. אך ניסיתי לקבל את עצת חברי, מה עוד שהיא משתלבת היטב עם נטייתי להגיב על אירועים ומצבים הדורשים תגובה (בעיקר כאשר הם מכעיסים אותי!).
אי לכך אסופת ההמשך כוללת כבעבר: שירים, מעט תרגום, ולצדם גם קטעי פרוזה משני מינים: קטעי הגות או תגובה לאקטואליה, יחד עם כתיבה חופשית על מצבים סאטיריים או ראויים לטיפול! תקוותי שתיהנו משניהם, וכרגיל אשמח לקבל תגובותיכם עם הערות בונות ועצות מחכימות!
אברהם מטקוביץ
דבר העורכת
שמחה אני להיות חלק מאסופה נוספת שאותה מלקט עבורנו אברהם מטקוביץ.
אחד הדברים הבולטים בסגנון כתיבתו של המחבר, הוא הכתיבה האישית-יומנית, והעיקשות לדבוק בה. אני מוצאת את בחירה זו, בחירה כנה וישירה, שאינה מתיימרת לשורר כי אם להעביר מסר כלשהו, שטמונה בו אהבת אדם.
אבי כותב בקריצה מסוימת, שייחודית לו בלבד, ובכך אף הנושאים המורכבים אינם מרחיקים מהם כי אם מביאים את המחשבה לכדי התעוררות.
כמו כן שמחה שהמחבר בוחר שלא להניח לשירים לגמרי, שכן מוצא בהם אתגר והארה, ומשלבם עם פרוזה חופשית וחכמה.
בברכת הצלחה,
טל איפרגן