גאולה הודס פלחן

זהו ספרה ה-16 של המשוררת הירושלמית גאולה הודס-פלחן שהקדישה בספריה שירים רבים למוטיב הדממה.

גְּלוּיָה לָעַיִן אֲנִי –
כְּאֶבֶן, כְּצֵל.
מִדֵּי יוֹם
אֲנִי קוֹרֵאת
מֵחָדָשׁ
בַּשָּׁמַיִם, בֶּעָבִים,
בְּשַׁבְּלוּלִים זוֹחֲלִים
עַל מִדְרָכוֹת,
וְאֵינָם חָשִׁים לְגוּפָם הַפָּגִיעַ.
מִדֵּי יוֹם אֲנִי קוֹרֵאת
בְּפָנַי הַמִּשְׁתַּנוֹת
בִּתְמוּרוֹת הָעִתִּים,
וּבִפְנֵיהֶם שֶׁל אֲהוּבַי.
מִדֵּי יוֹם אֲנִי קוֹרֵאת.


חֹרֶף תשע”ט גְּאֻלָּה הודס-פֻּלְחָן

.

השארת תגובה