חגי קמרט מצייר במילים ירושלים חושנית ועזה, תמונות מירושלים של ראשית שנות המדינה בשפה ירושלמית שלא תמיד זכתה לייצוג בספרות העברית. השפה היא עשירת גוונים, רגישה ומדויקת, והדיאלוגים שופעים חיוניות. בירושלים של קמרט  "רואים את אלוהים עולה בסערה השמיימה מבין החומות ומשליך אחריו זיקוקים של כוכבים מאירים".

קמרט  לוכד  בעטו לא רק את המציאות הממשית, אלא גם את הנסתר שמעבר לגלוי: "במעלה רחוב טבריה שבנחלאות, עוברים מלאכים קטנים". זו מציאות ירושלמית שרואים  ברחוב סוס, עגלה ומושכות, אך גם אנשים ש"הולכים אל מקווה הדמעות של ירושלים במקום בו מתחילה האדמה ". הסיפורים נכתבו מתוך התרפקות על העבר, על ימים שאינם עוד, ובין השורות מרחפת רוח של כמיהה ושל געגוע. "ימי ירושלים, האהובים והיפים, חוזרים ונשנים", הוא כותב.

חגי קמרט מחובר בחבל הטבור אל ירושלים של פעם, והוא פונה אליה באהבה ואומר לה: "ראי, בת ירושלים כחולה לבנה ושותקת, הנני כאן".

בלפור חקק, בעבר יו"ר אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל

(2011-2005)

על הספר ״המקום שבו מתחילה האדמה״ חגי קמרט

כתב: ד״ר משה גרנות

לפי בקשתך קראתי את ספרך "המקום שבו מתחילה האדמה – ירושלים בטעם של פעם", והרי התרשמותי:

ברור מאוד שאתה יודע לכתוב, ולהתאים סגנון לתוכן: כשאתה מתאר את חוצות ירושלים באהבה גדולה (רחובות עזה, טבריה, אבן ספיר, גאולה יפו, יחזקאל וכו'), אתה נוקט לשון פיוטית מאוד המתאימה להפליא להגיגים הנוסטלגיים (צבעים, ריחות, רגשות, זיכרונות הילדות ואהבות הילדות). אביא כאן שתי דוגמאות (מתוך עשרות) לכתיבה הפיוטית:

"ירושלים, אבן ברזל ופלדה, לובשת הוד קדומים. מצטחצחת בססגוני נהורות שמימיים, לוטות ערפל, באים אליה מאופק" (עמ' 20).

"והרוח חרישית עוברת, לוחשת לה לזקנה מילים של סתיו. מילים רק היא תשמע, כוחן רק היא תדע. אז תישא הזקנה פניה אל הסתיו. רגע תביט בו ורגע תעבור את מפתן ביתה, תעבור ותמשוך אחריה את דלת העץ החורקת" (עמ' 48).

הלשון משתנה לחלוטין כאשר מתוארות הדמויות הירושלמיות (די בהומור, צריך לומר): חמדי הסנדלר, זכי, חצ'קאל המבוגר, משמור מהמוסך, בראשי, נאסקו, סאלח "הערבי", אברהם הסנדלר הקומוניסט, נפוח ציפורי, שבי הצייד, חזי, בסלי, דויד המשוגע, יצחק הקטן, הנס המזמין כאפות, אלונה המתלוננת על שמה, הבת של גברת לוי שנכנס בה ג'ין, מושיקו עם בלוקי הקרח, כצנהבר עם הרדיו, והנס פריצן המתחרה, כוכבה הצולעת, אשתו של זלעג שנפטר, שאולה המתאבדת –  רשימה חלקית.

הדמויות מעוצבות לתלפיות, וגם ההווי בשכונה הירושלמית והקונדסים שהגיבורים אחראים להם מצוירים כהלכה: למה נקרא החמאם הטורקי – טורקי; מגדל אייפל של ירושלים, בקשות תרומות מאישה אבלה, שמן המוחזר לפך, חצ'קאל העונה כהלכה למבקשי שוקולד וכרטיסי קולנוע, "הזכייה בפיס", "צום" יום הכיפורים, איך נבנה הביג בן בלונדון, האמונות העממיות  – זנב החתול כנגד ג'ין, שום לחיזוק הבריאות, איש ששוכח את שמו, הבריונות החברה'מנית בתור לפלאפל, ילדים גונבים זה מזה, התעללות בתל-אביבי שמבקש לראות את גן הוורדים, מתנות ממוחזרות לחתונה, יחס השכונה לאשכנזים וכו'.

ליד עיצוב הדמויות המוצלח, וחיקוי משכנע של שפת הרחוב העילגת, הקורא מצפה גם לעלילה מרתקת, וזאת, לדעתי, הנקודה החלשה של הספר. יש פה ושם רמז לעלילה כמו בסיפור "סאלח, בעל המכולת, חבר של ממש", אולי גם ב"גנב מגנב פטור". קח לדוגמה את הסיפור "פלאפל און דה האוז" שאין בו יותר מדיבורים בוטים של נדחקים בתור בדוכן פלאפל, או "האיש ההולך במורד", שמתאר בסך הכול ציפייה ומפגש מרגש של ילד עם אבא, וכך בעצם רוב סיפורי הספר.

ועכשיו קצת תיקונים:

עמ' 153 מופיע פעמיים

מכנסיים וגרביים הם שמות עצם זוגיים ממין זכר, ואתה כותב קבוע כאילו הם ממין נקבה (עמ' 28, 38, 47, 82; בעמ' 61 השגיאה סבירה כי זאת שפת רחוב.)

במקום "מאחר ו.." צריך להיות "מאחר ש…" (עמ' 70, 96, 99

בסבך השערה – שושנה ויג

בקורת ספר מאת נועם מאיר שדות

ספרה ה13 של שושנה ויג עוסק במיניות ובחושניות הנשית כפי שהיא, לא מרומזת, לא מסתגרת, בוטה וחושפנית. המיניות של האישה כפי שהאישה רוצה שיראו אותה. התשוקה שלה למין, לסקס, לגבר שיענג אותה, גלגל החיים – לידה, הריון ומוות. הקשר של האישה להוריה ולבעלה. מה משמעותה של מיניות האישה בעידן המודרני ?

מאז שחרור האישה והתפתחות הפמיניזם במאה ה-19 הנשים החלו לצבור כוח ומעמד בחברה. הן תפסו עמדות כוח בשוק העבודה והפכו להיות חלק אינטגרלי בתוך חברה גברית מעמדית ששלטה עד אז. כאשר רוב נושא המין ותשוקותיו היה בידי הגברים בלבד והם שלטו בו, מנסה ויג לראשונה להתוות הצצה לתוך עולם המיניות הנשית. כביכול אישה שולטת במין לא גבר שולט במין.

הדמויות בספר נראות כאילו נלקחו מעולם האגדות. בתוך חברה גברית שוביניסטית גם כאן בישראל המאמינה במונותיאיזם, דמויותיה הנשיות של שושנה מחפשות להשביע את רעבונן המיני בגברים מזדמנים, דרך הרשתות החברתיות והאינטרנט או אתרי היכרויות.

רוזי ב"רץ המרתון ההולנדי" מואסת בבעלה. כמה היא יכולה לסבול אותו גבר כל כך הרבה שנים. היא רוצה להתנסות במין אחר עם גברים אחרים ומוצאת את התפתחות הטכנולוגיה ככר מתאים ליצור יחסי אהבה עם גברים מארצות אחרות ולהפליג על כנפי הדמיון בעודה ממשיכה לתפקד בביתה כרעיה ואם לכל דבר.

כאמור, החברה המודרנית ככל שהיא מתירנית, בכל מה שקשור לעסקי גברים-נשים, עדיין הגבר הוא השולט במשפחה והאישה היא זו שמגדלת את הילדים ומטפלת בו, ואמורה להישאר איתו עד סוף חייו או עד הגירושים.

כאן מנסה ויג לקחת דמויות של נשים שנראות בחברה מסודרות ומאורגנות ולתת להן אפשרות להתפרע מבחינה מינית דרך האמצעים הטכנולוגיים מבלי לפגוע במעמד החברה.

בנובלה השנייה "תיבת פנדורה" מתוארות שתי דמויות נשיות. חירות הבריאה שתרה אחרי אימה שנפטרה בדמיונה וחירות ההוזה שמדמיינת יחסי מין סוערים בין אישה רומית מיוחסת לעבד. עולם הפנטזיה לפעמים מספק אפשרות לברוח ממגבלות החיים הצרים ולהרחיק לכת למשהו אחר שלא קיים במציאות ועדיין מספק מבחינה מינית.

המוות, שאיתו מתמודדת חירות עם מות אימה, מצביע בפנינו, כולנו, את פחד המוות שאיתו חיים כולנו בגיל מסוים ואת הרצון ליהנות כמה שיותר "אכול ושתה כי מחר תמות."

הנובלה השלישית והסיפורים בהמשך מתארים יחסי אהבה בין גברים ונשים בעיקר נשים מבוגרות ונשואות שרוצות לזכות במיניות נוספת למרות כבלי הנישואים. ויש כזו ! מאז התפתחות הטכנולוגיה, יש הרבה אתרי סקס ומין והרבה אפשרויות נפתחו למי שמעוניין בנושא. זה הפך להיות נושא שלא בושה להתעניין בו ולכתוב עליו.

שלושה מוטיבים מרכזיים מופיעים בכתיבתה של ויג. אחד הוא האח. ברבים מסיפוריה מתואר אח, ולפעמים אחות, שלו תפקיד שולי בסיפור, ולמרות זאת יש לו השפעה חזקה על הגיבורה. מעין יחסים פרוידנים כאלו.

מוטיב שני הוא מוטיב היניקה. ויג משתמשת הרבה בתיאורי המין שלה בפועל י.נ.ק כאילו אי אפשר לבצע תיאור מיני טוב בלי להצביע עלינו בני האדם בתור יונקים. זו הצורה הבסיסית שלנו כיצורים.

מוטיב שלישי ואחרון הוא הבעל. נראה שרבות מגיבוריה של ויג כלואות במוסד נישואים על בעל שלו זין קטן והן לא מרוצות מכך ומחפשות סקס אחר.

בספרה ויג פתחה שער לעידן חדש. עידן בו אישה חושבת על המיניות שלה באופן פורץ גבולות ומאמינה בעצמה ולא עוד מסתתרת ומסתגרת בכבלי החברה : בעל, ילדים, משפחה.

הספר מומלץ מאד במיוחד לנשים צעירות ומבוגרות ולגברים בכל הגילאים.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן