
״ברגע שהבנתי שדקת עצב שווה דקה של אושר החלטתי להיות מאושרת.״
כך אומרת רבקה נעים בת 71 אמא לשניים וסבתא לחמישה, יוצרת רב תחומית.
היצירה היא "סם חיים" עבורה.
בגיל 17 אושפזה בכפייה בבית חולים לחולי נפש.
וכך חלפו שלשים שנה של אישפוזים וטיפולים מטלטלים ב"קן הקוקיה", עד לרגע אולי מאוחר אבל מכונן בו נתבשרה שהאבחנה שגויה כשלמעשה זה היה דיכאון גיל הנעורים.
באותה תקופת האישפוזים פרצה כתיבת השירה שלה שהייתה סגורה שנים במגרה.
כעבור שלושים שנה ניצלו חייה והיא חזרה לחייה ומאז אינה מטופלת.
היא ממשיכה ליצור והכתיבה תופסת תאוצה במיוחד בימים אלו.
נטולת סטיגמה היא כותבת את נפשה לדעת בשיריה ורואה שליחות לספר את סיפוריה בנושא שבעבר נחשב כטאבו בחברה.
רבקה האיצה את כתיבת הסיפורים והתובנות בתקופת הקורונה לשמחת מתמודדי הנפש, שהם לוחמי נפש אמיתיים. היא מקווה שסיפוריה הקשים ימחקו סטיגמות מכוערות מן העולם.