דבר המחבר

בנעוריי כתבתי מיני חיבורים שהחשבתי אותם לסיפורים ושירים. בודדים זכו להיכלל בביטאוני נוער שונים

כמו "דבר לילדים" ו"ניבים". באחת ממסיבות החברים, כאשר שוחחתי עם רעַ על הכתיבה והספקות המקוננות

בי אודותיה, הוא אמר לי: "בכולנו רוחשות מלים, יש האומרים אותן, יש הכותבים אותן, יש המפסלים בהן

ויש שמגלגלים בהן בסתר רגשותיהם. ראוי לזכור כי המילים, בכל צורה ובכל רכיבי משפט, הינן הד למחשבות המתחוללות בנו."

עם השנים ובעטיים של אירועים, נעשתה הכתיבה יותר משמעותית להווייתי. כתבתי מאמרים, סיפורים ושירים. ברובם ביקשתי לפרוק התחבטויות, התרגשויות ומטעני רגשות השואפים לביטוי. והמגירות תפחו.

לפני כארבע שנים ביקשה ממני ידידתי, אייר וולפה ז"ל, לעיין במעט מהשירים. הפקדתי בידיה אסופה מקרית.

כעבור שלושה חודשים החזירה את האסופה ומאז, בכל הזדמנות האיצה בי לבחור מבין שירֵי האסופה קובץ שירים

ולהביא אותם לדפוס: "אם לא בעבור הרבים, ראוי שישמשו את בני המשפחה והרעים המתעניינים". כעת הבשיל הזמן למלא אחר בקשתה.

*  *  *

אודות המחבר

ד"ר גברוש נחושתן – יליד 1932, חבר קיבוץ יזרעאל, בעל תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה

ותואר שני נוסף ושלישי בסוציולוגיה של הרווחה מאוניברסיטת אוטרכט בהולנד, עוסק שנים רבות בתמיכה באוכלוסייה

הוותיקה, בחולים חשוכי מרפא ובבני משפחותיהם. שותף בגיבוש תכניות לימוד והשתלמויות בנושא הגרונטולוגיה,

מעורב בהכשרת מרכזי־יום לזקן, פעיל בעמותה ובמרכז "דורות בגלבוע" ושותף לצוות "הוספיס בית בעמקים".

ליווה עשרות אנשים בזקנתם, בהתחבטויותיהם ובגיבוש תכניות טיפול ותמיכות לאורך חייהם.

שלושת ספריו הראשונים הינם ספרי סיפורת ועיון בנושאי הזִקנה והתמיכה הפליאטיבית:

לכאוב ולחיות (1989), פָּנֵיהָ יָפִים (2006), עד לחופים הלבנים (2014).