כשלא יהיה על מה לחלום   – אבי דבש

השירים של אבי דבש מבטאים חיפוש אחר מקורותיו, אחר שורשי זהותו. במראות ובחוויות שהוא חווה, הוא מגלה סמלים המבטאים את מהותו. הוא מדייק באמירותיו, אוסף בקפידה את החלקים פרט לפרט כדי להגיע אל השלֵם, אל השיר שהוא הביטוי הלשוני הגבישי. המעשׂה השירי מתברר כהתבוננות מורכבת, ולא כהצצה רגעית וחולפת במראות הנגלים לו.

. בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ אִבַּדְתִּי אוֹתָךְ

כָּל הָעִיר עָבְרָה

לְהִלּוּךְ אִטִּי.

עֲנָנִים נֶאֶסְפוּ מֵעָלַי,

לְלַוּוֹת אוֹתִי.

לא פעם יש שִׂיחַ בשירים, והאמירה היא מרובת קולות. הוא תמיד כּן ואמִתי, גם אם  במחיר של סתירות פנימיות ולבטים. בשירי האהבה יש מבע סוער, ארוטי והמילים נעות בקצב של סוּפה רוגשת.

תִּרְאִי אֵיךְ מְחַבֵּר בֵּינֵינוּ יָם,

יֶשְׁנָם דְּבָרִים מֵעַל הַזְּמַן.

אַחֲרֵי הָעֲלִיּוֹת,

הַמּוֹרָדוֹת,

בַּסּוֹף נִמְתָּח מִישׁוֹר

שֶׁל אַהֲבָה..

שירתו היא תבנית נוף הריהָ ורחובותיהָ של ירושלים, היא נגלית שם בכל זמניהָ.

.

הקול של אבי דבש הוא קול מעניין ומעורר ציפייה.

קֶרֶן שֶׁמֶשׁ אֵינָהּ

יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג עִקְבוֹתַיִךְ.

נִתְרָאֶה אוּלַי פַּעַם,

מֵאֲחוֹרֵי הַשָּׁמַיִם..

בלפור חקק

(יו"ר אגודת הסופרים העברים 2011-2005)