גאולה הודס – פלחן איגרת ללהבה
מתוך ספרה העשירי של גאולה הודס-םלחן הָעֲנָנִים שָׁקְעוּ בָּךְ וְאַתְּ עִמָּם שָׁקַעְתְּ אַכְסַנְיָה הָיִית וְגַם אוֹרַחַת בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה בָּךְ וְאַתְּ עִמָּהּ לֹא זָרַחְתְּ אַךְ הֵרַחְתְּ אֶת קֶצֶף הַגַּלִּים הַמָּלוּחַ וּבַלָּאט בֵּרַכְתְּ 12.9.15
שירה על שירה – ציפי הראל – שושנה ויג
אנתולוגיה בנושא ארספואטיקה עדכנית לשנת 2016 107 יוצרים ישראלייפ עורכות ציפי הראל ושושנה ויג
אביבית חזק – מתעברת עם הזמן
ספר הביכורים של אביבית חזק "מתעבּרת עם הזמן" נע בציוריות מופלאה ובתמצות מושלם בין האישי הפרטי, הרגעי, העכשווי, לבין ציר החיים האינסופי, המחזורי, המשתרע לאורכן של שנים ורווי מראות טבע המשיקים לתהליכי חיים, אותם חוותה המשוררת וממשיכה לחוות. הדיאלוג שמנהלת המשוררת עם עולם הטבע משתף געגועים לזמנים מימים אחרים והדהודים למילים מטקסטים עתיקים. השירים שזורים בתנועה מתמדת בין מחזוריות הטבע לרגשות ולמחשבות המתחבטים
חדוה בכר – דובנוב, תל-אביב
הסיפורים החלו להיכתב כאשר יצאה לגמלאות בעקבות השתתפותה בחוג כתיבה אצל ד"ר אמנון ז'קונט, חדוה נזכרה בעברה והעלתה אותו על הכתב. השבר במשפחת אמה התרחש בעת שסבא וסבתא עברו לגור באמריקה. בתור נערה לא כל כך הבינה את עצמת הפרידה. הגעגועים לעולם שהיה פעם הובילו את חדוה לצאת למסע בעקבות זיכרונותיה. בבית הוריה לא הזכירו את השואה ורק כאשר התבגרה הבינה שביקרו
דנה מיטב דויד – אוחזת בכוס מים
דנה מיטב דויד – אוחזת בכוס מים ספר ביכורים לדנה מיטב דויד
ספסל בקצה הגן – רחל נפרסטק
רחל נפרסטק כותבת בלשון לבושה היטב. במקביל היא מערטלת את מלבושי השירומבקשת שֶׁיִּגּוֹלוּ מְבוּשָׁיו שֶׁל הַלֵּב כדי לדעת את השירה. זוהי שירה בעלת קשב קלאסי למושגי השפה. דיוקי הדקדוק ומפתחותיו חוגגים לאורך השיח עם המלחמות שלחמנו מחוץ ומבית. גם בסכסוכינו החברתיים וגםהפנימיים כסכסוך העולם עם היותנו יהודים. יחד עם זאת האהבה נוכחת ומול התמיד המוות. ראש השנה הוא ילדה כינמת שטומנת ראשה בחול, וכל אלה מצטרפים אל הכאב והעונג של הקוראים.
זה לא וידוי – רעיה המאיר
פינוק שַׁבָּת בַּבֹּקֶר וּבַחוּץ סַגְרִירִי אֲנִי בִּטְרֶנִינְג מִתְפַּנֶּקֶת מוּל סֵפֶר שִׁירַי הָעֲתִידִי, שׁוֹלֶפֶת מַרְאוֹת מִבַּנְק זִכְרוֹנִי: נַחַל פְּרוּט מִתְפַּתֵּל בַּקַּרְפָּטִים, וַאֲנִי קְטַנְטַנָּה אוֹחֶזֶת בְּכַף יָדוֹ שֶׁל אָבִי. אַבָּא, לוּ יָכֹלְתִּי לְהָצִיץ אֶל תּוֹךְ עֵינֶיךָ, הָיִיתִי יוֹדַעַת שֶׁהַכֹּל יִסְתַּדֵּר, שֶׁשּׁוּב אֲחַיֵּךְ כְּשֶׁאָקוּם בַּבֹּקֶר וְאַהֲבָה אֲמִתִּית עַל יָדִי.