כדורים כתומים וקפה שחור

תומר אופגנג בן 43 מחולון

גדל בגבעתיים

נשוי לאלונה ואב לעילאי ועלמה

“כדורים כתומים וקפה שחור” – ספר הביכורים שלו

שיריו פורסמו בכתב העת “נתיבים” ( גיליון 15 )

 

סתיו באוויר

רוּחַ חֲמִימָה

דַּקּוֹת לִפְנֵי

גֶּשֶׁם

בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁלָּנוּ,

הַפֶּרֶק הָאַחֲרוֹן

בַּסִּימְפוֹנְיָה הַשִּׁשִּׁית שֶׁל מָאהָלֶר

שֶׁקֶט

מָהוּל

בִּקְלוֹנְקְס*.

הַשָּׁמַיִם לְבָנִים אֲפֹרִים

וַאֲנִי כּוֹתֵב

עַל פַּחַד.

* קלונקס – תרופה פסיכיאטרית נגד חרד

לתומר אופגנג, שלום רב!

בעקבות בקשתך, הרי התרשמותי מספר שיריך “כדורים כתומים וקפה שחור”:

על פי הארמזים המשובצים בשירים אני מבין שאתה בעל השכלה רחבה, ובמיוחד במוסיקה. אציין מספר שירים שהייתי מפרסם, אילו הייתי עדיין עורך כתב עת ספרותי (חדלתי לערוך את “מאזנים” בפברואר 2016), ואלו הם: אור שלי (עמ’ 12), הבנוי בתבנית הקונסיט (מעין שיר דימוי, כמו רק על עצמי לספר ידעתי של רחל). שיר קונסיטי נוסף – מאבד את זה (עמ’ 88). אהבתי את בחירה (עמ’ 19), וכן את שירת האוטובוסים (עמ’ 32) ומשורר (עמ’ 66). שורה יפהפייה מצאתי בעמ’ 73: “הפתיחה בעט”. אתה נוקט לעיתים קרובות בשורות קצרצרות, ואפילו בנות מילים בודדות. ידוע לך בוודאי שרפי וייכרט נוקט בדרך הזאת.

הספר רווי בייאוש, שמתפוגג לנוכח האישה האהובה, הילדים (אהבה מטורפת אליהם) והשירה. אתה מרבה בשירים ארס-פואטיים, שהמעניין מביניהם הוא משי אטום (עמ’ 59-58).

שם הספר הוא “כדורים כתומים וקפה שחור”, והמוטיב הזה של בליעת כדורים כתומים עם, או בלי, קפה שחור מופיע ברבים מן השירים (עמ’ 18, 35, 47, 51, 52, 57, 68, 73, 87, 94). אני בור גדול בנושא תרופות (למרות גילי המתקדם אינני לוקח שום תרופה), ודי התלבטתי במה מדובר, עד שהגיע השיר סתיו באוויר (עמ’ 86), שם מובהר בהערה שקלונקס הוא תרופה נגד חרדה, וברור שהשירה שלך, כמו כל שירת אמת, נובעת מפצע. ללא ספק, אתה משורר עם אמירה.

בברכה,

משה גרנות (9.2.18)

השארת תגובה