"תַּבְטִיחִי לִי, אִמָּא, שֶׁמּוֹתִי לֹא יִהְיֶה לַשָּׁוְא."

כָּךְ בִּקֵּשׁ שְׁמוּלִיק מֵאִמּוֹ תָּמָר

בַּשִּׂיחָה הָאַחֲרוֹנָה.

הֵם דִּבְּרוּ עַל הַמָּוֶת

שֶׁהוּא לֹא כָּל־כָּךְ נוֹרָא וְהַנְּשָׁמָה חַיָּה תָּמִיד.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הוּא יָצָא לְבַלּוֹת עִם חֲבֵרוֹ מִיַּלְדוּת

שֶׁהִבְטִיחַ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה וְיִנְהַג  שִׁכּוֹר.

רַק הִבְטִיחַ…

הַסֵּפֶר הוּא סֵפֶר שִׁירָה פְּרִי מַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל גַּיְא רֶגֶב

שֶׁעַל פִּי צִיּוּרֶיהָ שֶׁל תָּמָר גַּרְגִּיר

הִתְחַבֵּר לַנְּשָׁמָה שֶׁל שְׁמוּלִיק

וְהֵם יַחַד מְקַיְּמִים אֶת הַהַבְטָחָה.