עד טיפת האצבע האחרונה

ספר שיריה השלישי  של שוש הובר עַד טִפַּת הָאֶצְבַּע הָאַחֲרוֹנָה 

פרץ את גבולות האישי, הפרטי והמשפחתי ויצא למרחב.

הספר נושא קולו מאובדן הדרך המוסרית,  על הבושה ואובדן חמלת האדם.

השירים מפשיטים בגדי צביעות וגזענות, חושפים אלימות, ביזוי, שיסוי, כאב, אובדן ורצח.

היוצרת מאמינה ש מחזיקי המילה כתובה צריכים לשאת  קול על עוולות שלטון כאן ומעבר לים, פגיעה ואפליה. רפיסות ואשליה. רדיפת בצע,  שחיתות והונאה.

אל לנו להגיף תריסי עפעפיים, אל לנו להשפיל עיניים  או להסיט מבט מחולצה משובצת ופני ילד תם טמונים בחול מול משברי ים.

שיריה נוקבים, חדים, רלוונטיים, אבן צורי מושחזת.

 

דֹּפֶק לֹא סָדִיר

 

כָּאן הַדֹּפֶק לֹא סָדִיר

וְאֵיךְ יֻסְדַּר

לְקֶצֶב סִינוּס רַךְ

עֵת הָאֵשׁ חוֹרֶכֶת?



דש עם תמונה וכיתוב על המשוררת

שוש הובר

 

ילידת פולין, דור שני לניצולי שואה. עלתה לארץ בשנת 1956 כילדה צעירה מאד. את שנות ילדותה ובגרותה עברה בקרית – אתא, למדה לימודי סיעוד בביה”ס לאחיות שליד בית חולים רמב”ם שם החלה את הקריירה המקצועית שלה.

בהמשך פנתה לעבודה בבריאות הציבור והמשיכה במסגרת זו את העבודה בתחום הסיעוד.

למדה תואר ראשון בסוציולוגיה וחינוך, תואר שני במדיניות  ומנהל מערכות בריאות באוניברסיטת חיפה ולימודי “פסיכיאטריה של הגיל הרך” באוניברסיטת ת”א.

נשואה לחיים, גמלאי של אוניברסיטת ת”א, אם לשני בנים עמית ונעם, סבתא לנכדות עמליה וליבי .

רעיה, אם ,סבתא ואחות.

ספר השירה הראשון  שלה “אל אנשים ועליהם” בהוצאת “אוריון” ראה אור בשנת 2011.

ספרה השני “לא נפרדנו” ראה אור בהוצאת “גוונים” בשנת 2015.

זהו ספרה השלישי.

השארת תגובה