סוסים רעבים מחייכים לשמש / רעיה המאיר 

מתוך הספר

מחשבות / רעיה המאיר

מַחְשָׁבוֹת

נִפְלָטוֹת עִם הַגֵּאוּת בְּחוֹף נְתַנְיָה

כְּמוֹ צְדָפִים

הַנֶּחְבָּאִים בַּחוֹל הָרַךְ

מִי אֲנִי?

מָה אֲנִי?

עֲגִילֵי זָהָב מְשֻׁבָּצִים אַבְנֵי יַהֲלוֹם

שְׁעוֹן סַיְקוֹ מְדֻיָּק

שֶׁבּוֹ אֲנִי מַחְלִיפָה רְצוּעָה

בְּכָל שָׁנָה

וְשׁוּב שׁוֹאֶלֶת מֵחָדָשׁ

מִי אֲנִי?

 על הספר

"סוסים רעבים מחייכים לשמש" ספרה הרביעי של המשוררת רעיה המאיר, תלמידתה של המשוררת לאה גולדברג הוא ספר מאת יוצרת ייחודית. רעיה ילדה מהגרת, חיה בין שתי מולדות. היא מתבוננת בחוויות החיים שחלפו, במקומות, בדמויות שליוו אותה והם משקעים בשיריה. זיכרון מארץ הולדתה רוסיה לצד התבוננות בנופי המולדת השנייה, ישראל. היא כאן וגם שם, היא דו-שורש. רעיה המאיר היא הוכחה שהכתיבה היא צורך קיומי והיא כותבת להנכיח את עצמה בעולם, היא נוטעת אחיזה בישראליות ובשפה עברית כיוצרת עכשווית, כדי להיות חלק מכאן ועכשיו! דווקא המתח הזה בין כאן לשם נותן לשירה שלה אופקים פלורליסטיים וראייה סובלנית.

הכתיבה שלה רוויה עצב חד ודוקר, על הקיום האנושי ועל חייה בפרט. השירה שלה מעוררת השראה והיא מרובת פנים.

שושנה ויג, סופרת, משוררת

רעיה המאיר קשובה למציאות, לרחשים שלה וגם לתנודות של הזמן  בה עצמה. היא משוררת של חוויות קיומיות ורגשיות. הנאמנות שלה לאמת מביאה אותה לעצב את המציאות בצורה מפוכחת ומכאיבה, בעוצמה טרגית ובהשלמה. כתיבתה לירית, ויש בה התבוננות מתמדת במראות מתוך רצון לא להחמיץ שום פרט. כמו בספרה הקודם, גם בספר זה היא מבקשת את האור שיבקיע אליה מכל חושך שיש. השירה שלה מבטאת את האור הפנימי שבה. המילים שלה מנהירות את הסביבה שלה ואת הנפש עצמה. היא מעבדת את כל העובר עליה למילים של שירה מדויקת.

מוטיב האור הופך להיות 'ספינת הדגל' של המשוררת, זו מהות הארספואטיקה שלה. היא לשה את האור לצורותיו, צרה לה שפה משלה, ואם חיכיתם לניצוץ, הוא אכן יבוא. המשוררת, שלא איבּדה את קולה, גם לא תאַבֵּד את האור, את התבהרות הגילוי. החיים נוגעים ואינם נרתעים, הגפרור הפנימי ניצַת: כך בשירה 'האור שבתוכי'.

נִשְׁמָתִי נֶעֱטֶפֶת

בְּאוֹר הַגּוּף –

מָצָאתִי אֶת הַגַּפְרוּר הַנָּכוֹן

לְהַדְלִיק

אֶת הָאֵשׁ בְּתוֹכִי.

בלפור חקק, בעבר יו"ר אגודת הסופרים העברים (2011-2005)