אורית מרטון
המשוררת, אורית יהודית מרטון אופק, מאושפזת כארבע וחצי שנים במוסד גריאטרי דורות, בנתניה.
היא מחוברת למכונת הנשמה שמונעת ממנה לדבר. היא מתקשרת עם מזל עודי ועם סילווי האס ודרכן עם העולם הסובב אותה באמצעות דף קשר שעליו כל אותיות הא', ב׳.
בעזרת מצמוצי עיניים בלבד. כשהן מצביעות על האות הרצויה לה.
כך הן מתקדמות וכותבות על דפים. הן מתחילות מכתיבה של אות אחת בודדת, מתקדמות למילה, אחר כך למשפט. בסבלנות אין קץ ובהקשבה למצמוצי העיניים, כך נוצר הספר.
בדרך זו, במשך יותר משלוש שנים נכתב הטקסט.
את כתב היד של מזל וסילווי הקלידה במחשב רינה שטדלר ובזכות החיבור בין הנשים נולד הספר.