אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלֵךְ
מְבַקֵּשׁ לִחְיוֹת שׁוּב
וְחוֹזֵר וְנִשְׁמָע

בִּצְלִיל הַדְּמָעוֹת הַנּוֹקְשׁוֹת עַל רֹאשִׁי הַקָּט
בְּכַפְכַּפַּיִךְ הַבּוֹרְחִים עַל מִדְרֶכֶת הָאַסְפַלְט
בְּלֵילוֹת חֲשׂוּכֵי תִּקְוָה

שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלֵךְ קוֹרֵא מִבֶּטֶן הָאֲדָמָה
סוֹדֵק בָּהּ סְדָקִים מְנַפֵּץ מַצֵּבָה

הספר ׳יריה אחת׳ חושף בפנינו, במסע פואטי-אוטוביוגרפי מטלטל ומכמיר לב, מקרה אחד של רצח בתוך המשפחה, מזווית שלא נראתה עד כה בשירה העברית, מפי הבת. אודליה מאיר היתה ילדה קטנה, בת שש בלבד, כשחזרה מבית הספר בשביל הסביונים ומצאה את אימה ירויה בידי אביה החורג.

מתוך סיפור אישי בוקעת אמת אוניברסלית ומאפשרת לקורא התבוננות אמפטית ומאלפת ברכיבי טראומה וזיכרון, אובדן ותהליכי אבל, יחסי אם-ילד, מטפל-מטופל, העברות בין-דוריות ועוד, בהקשר של רצח בתוך המשפחה.

הספר ׳יריה אחת׳ הוא עדות מצמררת ורבת מבטים של ילדה-אישה, עדות אמיצה למהלך התמודדות רב שנים עם משא כבד, מהלך שרק השירה יכולה לו.

שירתה של מאיר מצליחה ביד רכה ועדינה לשרטט זירת רצח, יתמות, ילדות מוכה וננטשת.
שירתה משרטטת את הדרך, משביל הסביונים, בו פסעה אל מיטת אימה המדממת, ועד לצמיחה פוסט טראומתית, לצמיחה מעוררת השתאות והשראה.

בישראל נרצחות מדי שנה כעשרים נשים ויותר. רובן המוחל