שירת ״עוף החול״ של לאה חייקין, נכתבה בשנתיים האחרונות לחייה, מתוך המקום החשוף והפגיע
ביותר של קיום אנושי, בהיותה מתמודדת עם מחלת הסרטן.
הספר הזה הוא עדות פואטית, אמיצה וצלולה, של אישה העומדת בקצה החיים. באמצעות כתיבה
ישירה ואינטימית, במעשה נדיר של תודעה המתבוננת בעצמה מתוך התהום, חושפת לאה את
חוויית הגילוי המטלטל ואת עבודת הגוף-נפש המפרכת מול המחלה.
כמרפאה במילים מצאה לאה בכתיבה מרחב של ריפוי, קבלה והשלמה. הגוף מדבר את הנפש, והנפש
את הגוף. שיריה מדברים מתוך הגוף, כרוכים בחבלי הייסורים אך גם מתמסרים לרגעים של חסד
גופני. בד בבד, שיריה חושפים שכבות נפש, טראומות ילדות, רגשות אשם וחרדות. מתוך המאבק
מתגברת יכולתה של לאה להבין, לקבל, לאהוב, להודות, להיפרד ולבחור.
בשירי הסוף, המפתיעים בעדינותם, פורשת לאה את מסעה אל האינסוף, תוך שמירה איתנה על
כנפי רוח. היא מזמינה אותנו ללוות אותה במבט אמיץ גם ברג