ספרים

קולות של חיים מתוך  כאב גדול של אובדן נמצאה נחמה בכתיבה. מילים שמצאו  את דרכן הצמיחו יצירה רעננה ומרגשת. דמותו של אהוב שאבד, מתעוררת לחיים בשירים ומעניקה כוח לקולות של החיים, לאלו שזוכרים. חגית סקורה ג'רבי בין הקירות הִתְרַחַקְתָּ, אָהוּב, וְאִתְּךָ הִתְרַחֲקָה הָאַהֲבָה. מִטַּשְׁטְשִׁים הַפָּנִים וּמִתְפּוֹגֵג רֵיחַ הַגּוּף הַיָּמִים מִתְרוֹקְנִים, וְהַנֶּפֶשׁ צְמֵאָה, מְשׁוֹטֶטֶת בֵּין קִירוֹת הַחֶדֶר שֶׁעָמְדוּ לְהִתְפַּקֵּעַ מִנְּשִׁימוֹתֵינוּ. הִתְרַחַקְתָּ,

נשיקת הטל, שירי אהבה לשירלי – נועם מאיר שדות "אני נפעמת מיופי השירים, מהאמת הזועקת מתוך השורות וביניהן ומהפתיחות המופלאה בה כותב נועם. נועם מגיע משדות רחוקים. מצד אחד הוא תוהה על משמעות החיים ומקונן על השוני בינו לבין המקובל. מצד שני, נראה שמהסבל והתהיות נולדה דמות בלתי רגילה של משורר רגיש הפותח את לבו ללא כול עכבות." חיה בנצל על ספרו של

חזקה מברזל חלשה מזבוב רחל ויג סיפרה לשושנה ויג את קורותיה בימי השואה  בעת שהייתה במחנה באושוויץ  "גדלתי במשפחה יהודייה חסידית בצ'כיה- הונגריה, כולנו היינו דתיים בעיר שלנו חוסט שהייתה בצומת הגבולות בין צ'כוסלובקיה והונגריה ועברה לימים אחרי המלחמה לשטח אוקראינה…."

עבריתון – מסכות https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=10151355570086169&id=583456168 מה שאילן ברקוביץ כתב על עבריתון: כמה מילים על כתב העת "עבריתון" שתיים, בעריכת שושנה ויג ויאיר בן חור, המגדירים אותו כ"כתב עת אחר" (על הגיליון הראשון של עבריתון כתבתי בעבר במדורי "משורר בשטח"). הגיליון השני ראה אור בפברואר 2013, אדר תשע"ג, והוא גיליון נושא הנקרא "מסכות". אני לא משוכנע כי הבחירה בנושא מיטיבה עם השירים שפורסמו

נשמה אינדיאנית בספר "נשמה אינדיאנית" שירים על אהבה, אמונה, זוגיות, אובדן ושכול. אין לספר קו מנחה אחיד והוא מעניק תמונה מורכבת וחסרת סדר. בספר החדש שירים שנכתבו בשנים האחרונות מתוך התבוננות בעולם הקרוב אליה. הספר כתוב ברגישות תוך הדגשת נקודת מבט של פשטות ותום. אמת של משוררים מְשׁוֹרֵר הוּא טַוָּס נוֹצוֹתָיו מְעַיְּפוֹת רִיסָיו דְּמָעוֹת בַּשִּׁירִים. בְּשִׁיר אַחֵר צִפּוֹרוֹ שֶׁל נָתָן זַךְ

מעבר לכאב יפה כפיר, מדריכת טיולים, כותבת ומצלמת, חובבת הרפתקאות בלתי צפויות ומסעות של אישה אחת לבד למקומות רחוקים וגם עם חברים. שפוטה לסקרנות לחלומות מסע לתאווה ללמוד את העולם. זה לא עובר וזה רק נהיה יותר. אמא של סרן יעל כפיר שהייתה בת 22 כשנהרגה בפיגוע חבלני בצומת צריפין ב-9.9.2003 . "זה לא עובר הצער, וזה רק נהיה יותר.