
שלומית
גופתה של שלומית, חוזרת בתשובה כריזמטית, מתגלה בחורשה סמוך לקריה החרדית. עודד, פסיכולוג וקרימינולוג, חוזר בתשובה, נשלח לנסות ולפענח את מותה. אלא ששלומית אינה זרה לו: הוא פגש בה בעבר, במחקר שערך בכלא הנשים, ומאז היא לא מרפה ממנו. החקירה מובילה אותו אל תוך חברה סגורה ותובענית, שבה לא תמיד יש מקום לבעלי תשובה כמותה — או כמותו. שאלות של

ילדה גבוהה לאלוהים
נטלי ארביב בספרה ילדה גבוהה לאלוהים חגה כילדה על עקבים במעגל זיכרון טראומטי, היא בונה לעצמה בית מוגן בסבך המילים. בקול של אישה חזקה וגיבורה בעל כורחה היא יודעת להתפרק ולאסוף את עצמה מחדש.בספר ביכוריה נטלי ארביב פורמת לראשונה את קשר השתיקה בשאיפה להציל את המעט שנשאר, כשהציפורן החדה חופרת מנהרה בתוך סדק בקיר.כל שיר בספר טומן בחובו אגרוף, עדות

רמי בקיש – לפני שהפכתי את התקליט
״אני תינוק שוחר גן עדן" מכריז רמי בקיש בשורה האחרונה בשירו "זקנת הזיקית" ופותח בפנינו צוהר לעדן פואטי של ספר ביכורים מרשים ויוצא דופן. ברגש, בכנות, בשובבות ובצבעוניות קרנבלית מוביל אותנו בקיש בגן הפלאות של משורר, שזיכרונותיו אהבותיו פחדיו וגעגועיו משמשים לו חומרי גלם לשירים עזי מבע ועתירי דמיון. בלשון קולחת ציורית משחקית ואוהבת משרטט בקיש עולמות קטנים ורגישים של מחוות לקרובי


חדרים של בהירות – האני רוואלר
מִסְפָּרשָׁנָה שֶׁל פְּרִידוֹתשְׁנַת 1943 בַּהִיסְטוֹרְיָהאַחַת הַגְּרוּעוֹת בְּיוֹתֵרכִּמְעַט נִשְׁכַּחַת לֹא רְשׁוּמִים לְכוּדִיםעִם לֶחֶם לְלֹא מַחְמֶצֶתהִתְאוֹשְׁשׁוּתלְחֵלֶק קָטָןנִשְׁאֲרוּ מְעַטִּים ממרץ 1943, כמעט כל האוכלוסייה מיהדות סלוניקי, חמישים אלף נפש, גורשו תוך מספר שבועות למחנות ריכוז בפולין.

אורית של אז אורית של היום
אורית מרטון המשוררת, אורית יהודית מרטון אופק, מאושפזת כארבע וחצי שנים במוסד גריאטרי דורות, בנתניה. היא מחוברת למכונת הנשמה שמונעת ממנה לדבר. היא מתקשרת עם מזל עודי ועם סילווי האס ודרכן עם העולם הסובב אותה באמצעות דף קשר שעליו כל אותיות הא', ב׳.בעזרת מצמוצי עיניים בלבד. כשהן מצביעות על האות הרצויה לה. כך הן מתקדמות וכותבות על דפים. הן מתחילות

האור הבלתי נראה בזמנים
ליביו פנדפונדה עַכְשָׁו זֶה הַזְּמַן לִהְיוֹת גֵּאֶה – אַל תִּתְפָּאֵרבְּמָה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַתִּהְיֶה מוּדָע לְכָךְ שֶׁיֵּשׁ בְּךָ דְּלָתוֹת נִסְתָּרוֹתהָאוֹר וְהַזְּמַן שֶׁבָּהֶם אַתָּה גָּדֵל,דְּמוּת מֵהַדְּרוּשִׁים,צָנוּעַ כְּמוֹ הַשָּׁמַיִם לִפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, יֶלֶדלָמַדְתִּי שֶׁהַפַּחַד קוֹשֵׁר אוֹתִי לַחֹשֶׁךְ ליביו פנדפונדה אקדמאי של אקדמיות עולמיות רבות, רופא, מדען, סופר, אזוטריקן, אנתרופולוג, פרופסור באוניברסיטה, H.D.Litt., נוצרי טוב, אבא וסבא

קַו הַחוֹף שֶׁל הַלֵּב
לְאֹרֶךְ קַו הַחוֹף שֶׁל הַלֵּב שׁוֹכֵן גַּל מִתְאַהֵב.גַּל עוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּקֶצֶב פְּעִימוֹתָיו שֶׁל הַיָּם.אֲנִי קוֹרֵאת לוֹ שֶׁיַּעֲטֹף אֶת לִבִּי,שֶׁיִּגַּע בַּמָּקוֹם הַהוּא,הַשּׁוֹאֵף לַעֲלוֹת בַּקֶּצֶף הַלָּבָן.הַגַּל מִתְנוֹעֵעַ בַּחֹפֶשׁ שֶׁלּוֹ.אֵין לוֹ בְּחִירָה כָּמוֹנִי.קַו הַחוֹף שֶׁלּוֹ מִתְפַּתֵּל.הָאַהֲבָה מְשַׂחֶקֶת בּוֹ,עַד שֶׁהוּא נוֹחֵת בְּתוֹךְ הַיָּםוּמִתְפּוֹגֵג לוֹ. זהו ספרה השני של חגית סקורה ג׳רבי, כותבת שירה, בעלת תואר שני בספרות, שאהבתה הגדולה — גלישת גלים."קולות של חיים"