ספרים

ציון חלפון כתב שירים מגיל צעיר ורק בגבורותיו החליט לפרסם את שיריו למזכרת לילדיו ולקרוביו. הספר הופק לבקשתו של הכותב לשימושו האישי.

ספר משל על הצפרדעון מולי שאינו מרוצה מקולו ומבקש ללמוד לשיר הוריו בולי וג'ולי רוצים להגשים לו חלום ורושמים אותו למקהלת הביצה שמנהל פרדי. הסיפור עוסק באקטואליה בחלומות של ילדים שרוצים להיות מה שאינם מסוגלים, ההכרה בגבולותיך וגם היכולת לחיות עם מי שאתה באמת מתוך סיפוק והנאה היא מטרת הספר. החלומות שלנו להיות כוכבי ריאלטי כמו זמרים בכוכב הבא או

משל לילדים על קופיף חצוף וחסר סבלנות וסובלנות שפוגע בחבריו באלימות מילולית ובאלימות פיזית. קופיף שמשול לבני אדם חסרי סבלנות בחברה המודרנית שלפעמים עוקצים פוגעים ומשפילים חברים ובסופו של דבר מתברר להם שהם מכערים את עצמם ואישיותם. הספר כתוב לילדים בגילאי הגן וראשית הקריאה, עוסק בהתנהגות ובהפנמה שהתנהגותו של הקוף משתנה מבפנים הוא מביט בעצמו בנהר ורואה עד כמה הוא

נסיכי לילה, ספר שיריה של נטשה שלקוב, יצא לאור מטעם מפעל הפיס -המועצה לתרבות ולאמנות. הספר ראה אור כשיתוף פעולה בין הוצאת צור־אות, שמנהלהּ מיכאל בר־שלו, לבין שושנה ויג, מנהלת הוצאת פיוטית. בספר 120 שירים המבטאים את עולמה הפנימי של המשוררת שמרותקת לכיסא גלגלים. נטשה  מצליחה להמריא ולשוטט בעולמות הדמיון באמצעות המילים. הספר מוקדש למורה שלה, הסופר הנודע עמוס עוז.

הסיפורים בספר "אפיקי הלב" מאת כרמית רינצלר מבטאים געגועים כואבים לדמויות ולמקומות מתקופה אחרת. זהו קובץ  סנטימנטלי שכתבה הסופרת לפני שנים רבות. כרמית גדלה בישוב נווה-מיכאל. שימשה כקשרית בחיל השריון בעת שירותה הצבאי. עסקה בהדרכת נוער ובהוראה. שירתה במשטרה. למדה מדעי הרוח והחברה לתואר ראשון. עבדה כמזכירה רפואית וכיום עובדת בדואר ישראל. כרמית כותבת מגיל צעיר שירים, יומני חיים ופרוזה.

אַהֲבָתִי וְחֶמְדָּתִי אַהֲבָתִי וְחֶמְדָּתִי עֲלֵי לִבִּי, נָאָה הִיא בֵּין כַּסְתוֹת תַּחֲרָה בָּאַפִּרְיוֹן הַחֵן וְהָעֶצֶב שֻׁלְּבוּ בָּהּ וְלָמָּה זֶה לְבָבָהּ כַּשִּׁרְיוֹן? בְּרֶטֶט אָחוּשׁ צַעֲרָהּ וּכְאֵבָהּ, וּבְיָדִי לָהּ סְמוֹכָה מְבָרֶכֶת אֵל עֶלְיוֹן הַיְּדִידוּת וְהַחֹם, הַכִּסּוּפִים וִהַטֹהַר עַל חָזִי כְּתִלְיוֹן לְכָל בַּר-בֵּי-רַב, שֶׁתֵּדְעוּ! לְבָבֵינוּ נִקְשְׁרוּ כְּיוֹנָה וּכְיוֹן מֵהָאוֹר שֶׁבָּאֲפֵלָה פֶּתַע בִּי נִנְעַץ פִּגְיוֹן יָמִים נֶעֱלָמִים וְנֶאֱלָמִים, שְׁמוּרִים הֵם בְּנִשְׁמָתִי וּכְמוּסִים בִּי בְּחֶבְיוֹן קוֹל

אוסף אוֹסֵף מִלִּים גְּדוֹלוֹת כְּמוֹ שְׁאִיפוֹת אַךְ מִתְקַשֶּׁה לִנְשֹׁם נָכוֹן לָאַחֲרוֹנָה. אוֹסֵף מִלִּים שׁוֹתְקוֹת כְּמוֹ דְּמָמָה כּוֹתֵב שִׁירִים לַמְּגֵרָה. אוֹסֵף מִלִּים טִפְּשׁוֹת כְּמוֹ מְבוּכָה מַחֲבִּיא הֵיטֵב מִלּוֹת בּוּשָׁה. אוֹסֵף מִלִּים שְׁלֵמוֹת כְּמוֹ בּוּעָה כְּמוֹ תִּקְוָה, וֶאֱמוּנָה. אוֹסֵף תְּמוּנוֹת יָפוֹת שֶׁיּוֹתֵר מֵאֶלֶף מִלִּים שָׁווֹת הֵן לִי לוֹחֲשׁוֹת: "מִלָּה זוֹ מִלָּה הִבְטַחְתָּ לֹא לִפֹּל מֵהַסִּירָה גַּם אִם קְטַנָּה הִיא, הִיא שֶׁלְּךָ."

טיול בין צללים כְּתִיבָה הִיא מְלַוָּה בְּטִיּוּל שָׁקֵט הַמַּפְגִּישׁ בֵּין צְלָלִים מְעֻרְפָּלִים לְעוֹלָם הַמַּגִּיעַ לִכְלָל שְׁלֵמוּת. אדמה מקוללת לא שלי לַעֲצֹר אִידֵאָלִיזְם שֶׁל אֲחֵרִים וְלֶאֱהֹב אוֹתָךְ לַמְרוֹת הַכֹּל-אֲדָמָה מְקֻלֶּלֶת לֹא שֶׁלִּי. כִּי הֻכְתַּמְתְּ בַּזְּוָעוֹת. לַחֲלוֹם אוֹתָךְ בְּעוֹלָם אַחֵר לְהִתְפַּלֵּל לְשֶׁקֶט כְּמוֹ אֶצְלֵךְ. מִי יוֹדֵעַ הַאִם חָלַמְתִּי אוֹתָךְ בַּאֲפֵלָה.