
זה לא וידוי – רעיה המאיר
פינוק שַׁבָּת בַּבֹּקֶר וּבַחוּץ סַגְרִירִי אֲנִי בִּטְרֶנִינְג מִתְפַּנֶּקֶת מוּל סֵפֶר שִׁירַי הָעֲתִידִי, שׁוֹלֶפֶת מַרְאוֹת מִבַּנְק זִכְרוֹנִי: נַחַל פְּרוּט מִתְפַּתֵּל בַּקַּרְפָּטִים, וַאֲנִי קְטַנְטַנָּה אוֹחֶזֶת בְּכַף יָדוֹ שֶׁל אָבִי. אַבָּא, לוּ יָכֹלְתִּי לְהָצִיץ אֶל תּוֹךְ עֵינֶיךָ, הָיִיתִי יוֹדַעַת שֶׁהַכֹּל יִסְתַּדֵּר, שֶׁשּׁוּב אֲחַיֵּךְ כְּשֶׁאָקוּם בַּבֹּקֶר וְאַהֲבָה אֲמִתִּית עַל יָדִי.